Notice: Undefined offset: 0 in /home/content/33/7425233/html/wp-includes/capabilities.php on line 143

מדריך ישראל 1962

וילם ון דה פול (1895-1970) היה צלם הולנדי שהתפרסם בזכות צילומי בית המלוכה שלו. אבל באלה לא נעסוק כאן. ון דה פול שימש לאורך הקריירה הארוכה שלו גם כצלם עתונות, ובמסגרת זו שהה בישראל בשנים 1948-1949, ואח”כ למשך מספר חודשים במאי-יולי 1962. וד”פ אהב לצלם בחוצות הערים, ומה שעשוי היה להראות בשעתו כצילום סתמי כמעט של חיי היום-יום, מסתמן כעת כמאגר צילומים עצום בכמות ובאיכות, המתעד (בין השאר) את כלי-הרכב שנסעו בכבישינו. אוסף הצילומים המלא של וד”פ נתרם ב- 1986 לארכיון הלאומי של הולנד, וניתן לעיין בו בכתובת זו.

התמונות נשתמרו באיכות מעולה, ומגוון כלי הרכב המופיע בהן אינו מפסיק להפתיע. נדמה שצריך רק לבחור במה להתמקד. הבחירה בלקט זה היא בתוצרת הארץ. לפניכם, אם כן, מגדיר קיץ 1962 למכוניות, למסחריות, לטנדרים ולמשאיות מתוצרת ישראלית.

 

ון דה פול

ון דה פול והמצלמה

פורד קונסול כחולה של ון דה פול, 1954-55 ומספר הולנדי כמובן.

שברולט בל אייר (סטיישן תשעה מקומות) חדשה לחלוטין שכיכבה בנסיעה לבאר שבע ואילת.

 

 

וויליס

עשרות רבות של וויליס מופיעים בצילומים השונים, והנה המעניינים שבהם:

שני הטנדרים צולמו בנמל חיפה, בדרך לטורקיה על סיפונה של “איסטנבול” שברקע. המפרט כלל הנעה כפולה, שישה צילינדרים ומתלים מחוזקים. קייזר-אילין יצאה למעלה ממאה יחידות כאלו בשנת 1962.

ספינת המדבר. טנדר הנעה כפולה 1955.

טנדר הנעה אחורית (גרסה מקומית) בחיפה. רישוי בקיץ 1961.

באוטו האדום. דואר ישראל בסמטאות צפת. הרישוי תל-אביבי, קיץ 1961.

וויליס צבאי (1957) בנמל חיפה. שישה צילינדרים והנעה כפולה, כמובן.

שיעור נהיגה בתל-אביב. על הגנה לנוסעים בארגז מיותר לדבר.

מפגש פסגה. הלנד רובר הוא מסדרה I, 80 אינצ’, דגם 1952.

הסדן דליברי (ערכה אמריקאית מ- 1960) נמסרה בירושלים במאי 1962, זמן קצר לפני צילום התמונה. כך אפשר להבחין במערך המדויק של התאורה ומחזירי האור שהותקן בוויליס, לתועלת המשפצים כיום. הגג הלבן אפיין את המסחריות הישראליות של וויליס החל מ- 1960 לערך. במורד הרחוב שברולט 1953 של תלמה.

ועכשיו מהחזית. סדן דליברי חדשה נוספת בירושלים

הדלת האחורית הנפתחת כלפי מעלה ומטה מעידה כי זוהי סטיישן, ולא מסחרית עם חלונות. כאן בדגם 1954, וללא מחזירי אור. סטיישנים כאלו התאפיינו לעתיים בצביעה דו-גונית.

מבוא סתום? אמבולנס לפני רישוי מפלס את דרכו, כשברקע הקולנוע באלנבי 58.

אמבולנס ישן יותר, עם קשר הולנדי.

ג’יפ CJ-5, כפי הנראה מהראשונים שנרכשו ע”י הצבא מהרכבה מקומית (דגם 1956). יצוין כי זו הגרסה האזרחית – ולא הצבאית – של הג’יפ. צולם בעבדת.

הוויליס הפרטית האחרונה – אירו. בישראל כדגם 1954. צולם ברמת-גן.

 

 

קייזר פרייזר

מרבית הקייזרים שנמכרו בישראל היו משנת הדגם בה החלה כאן ההרכבה, 1951. הנה שתי מכוניות משנת הדגם 1952 דווקא.

ההנרי ג’יי 1952 כללה מתיחת פנים בשקל וחצי, שכללה הסוואה של החזית הקודמת ע”י מכסה כרום. בתמונה שצולמה ברמת-גן נעלם כבר מכסה הכרום ואיננו. המכונית היא קורסייר דהלוקס, עם מנוע שישה צילינדרים. ברקע ניתן להבחין בשלל מוצרי קייזר-פרייזר, בהם גם הנרי ג’יי 1951.

וכך נראתה הנרי ג’יי 1952 בפרסומות באמריקה.

קייזר מנהטן דהלוקס 1952, בחזית מלון אכדיה בהרצליה. לפני המנהטן: סטודיבייקר 1947-1952.

פרסומת למנהטן 1952. “החדשה”, ואיך לא.

 

 

רנו

מכוניות ומסחריות של רנו הורכבו כאן משך פחות מארבע שנים, אבל כצפוי הפכו מהר מאוד לפופולאריות.

קטר שבו 1957 בחזית מכון זיו, מכון וייצמן למדע.

כבוד ראש העיר. שתי דופין בחזית בניין עיריית ת”א ברחוב ביאליק, אולי בשימוש פונקציונרים בעירייה. השברולט בל אייר 1958 שברקע שימשה קרוב לוודאי את מרדכי נמיר, ראש העירייה.

דופין דו-גונית לא אפיינה את היצור המקומי ולא נכללה בהיצע הסטנדרטי גם בצרפת. צולמה בחניית מלון אכדיה בהרצליה.

מסחרית 300 ק”ג, פורגונט בלעז. בתמונה, שצולמה בקיבוץ דליה, נראית אחת המסחריות האחרונות שהורכבו בחיפה. היא הורכבה בסוף 1959 והפגוש האחורי הוא תוספת מקומית.

 

 

סטודיבייקר

לארק 1960

התמונה החיפאית הזו יחודית, ויש לכך כמה סיבות. ראשית, היא צולמה בצבע, מופע נדיר יחסית באוספו של ון דה פול. שנית, זו לארק דגם 1960: השנה בה נחתם חוזה ההרכבה בין סטודיבייקר-פקארד לקייזר-פרייזר לישראל (כשמה אז). ערכות לארק ראשונות יוצרו במאי 1960, ובסך הכל נשלחו לחיפה עד סוף הקיץ רק 180 ערכות לארק. זו כמות קטנה בהרבה בהשוואה לכל אחת מחמש השנים שבאו אחריה. מאחר ואת הלארק 1960 (ואת זו של 1959, שלא הורכבה כאן) אפיין עיצוב משלה, זו הלארק הנדירה ביותר שהורכבה כאן. לא פחות חשוב – המדובר בלארק שמונה, עם מנוע שמונה צילינדרים בנפח 4.2 ליטרים. וכאלו, מדגם 1960, היו 24 במספר. נראה כי מכסה המנוע של הלארק משמש לרישום דו”ח משטרתי, ונותר רק לתהות האם בעליה הוא הבחור בחולצה השחורה, הנשען על מכסה המנוע. לצד הלארק שני מוצרים נוספים של קייזר-פרייזר: רנו קאטר-שבו ווספה.

 

לארק 1961

כמקובל אז, סטודיבייקר תקצבה עדכון של הדגמים שלה אחת לשנה או שנתיים. כך כללה הלארק 1961, חודשים ספורים בלבד אחרי תחילת ההרכבה בישראל, שינויים  קוסמטיים נרחבים, מערכת היגוי חדשה ושיפורים במתלים. מנוע ה- 6 עודכן אף הוא, וזכה לשם חדש: סקייבולט. ראש המנוע הוחלף וכלל (לראשונה בלארק 6!) שסתומים עיליים. זה לא היה המנוע הטוב ביותר של סטודיבייקר, והוא סבל מסדקים בין תושבות השסתומים, שלא זכו לפתרון ראוי. לארק ההשכרה הירושלמית הזו צולמה מחוץ למלון המלך דוד בירושלים ואפשר להניח ששימשה את אחד מבאי המלון. מאחוריה טרייומף הראלד 1200 דגם 1961 באפור-לבן, תל-אביבית דווקא ואחת הראשונות בישראל בגרסה זו.

הלארק המעניינת מחוץ למלון אכדיה מסתתרת מימין. נתחיל בשמאל: לארק 1962 בוהקת, מהשכרה ירושלמית, אחריה דודג’ רויאל קאסטם לאנסר V-8, דגם 1955 וככל הנראה עם מספר רישוי ארעי. מימין נחבאת לארק 1961 בצבע כהה (ירוק?) עם כרום צבוע, פגוש אחורי מסיפור אחר ופנס אחורי מרכזי גדול. למרות שמספר הרישוי מוסתר, נראה שזו לארק צבאית, אחת מארבעים הראשונות שסופקו לצה”ל באוגוסט 1961.

 

לארק 1962

לארק חדשה ממתינה לתיירים מחוץ לכנסיית הבשורה בנצרת.

הלארק שהוצגה במרכז כיכר מוגרבי נכללה בהגרלה למען החייל. היא צולמה בסוף מאי וההגרלה נערכה ב- 3 ביוני.

 

צ’אמפ 1961-62

הרכבת טנדר הצ’אמפ, בשתי גרסאות, החלה בחורף 1961. הצ’אמפ המוסתר בתמונה נמצא מימין לסטודיבייקר מרשימה הרבה יותר ואמריקאית למהדרין: ריגאל סטארליינר הארדטופ 1953.

 

 

 

פיאג’ו

שתי איטלקיות קטנות בתמונה התל-אביבית הזו. לצד הפיאט 600 מולטיפלה ניתן לראות את הפיאג’ו אפה (Ape, דבורה), ריקשה תלת-גלגלית שהורכבה ע”י אילין בהר כנען לסירוגין עד לשנת 1965. ה- Ape שבתמונה כנראה מדגם 1960.

 

 

אוטוקרס

אוטוקרס של קיץ 1962 היתה בראשית דרכה. הסוסיתא מדגם FW2, הלא היא הקובייה המשופרת, הושקה לפני פחות משנה ומכרה כבר כמות נאה של כ- 800 יחידות. הסוסיתות הקודמות, עם מרכב שהודבק לו יחדיו על מסגרת מעץ, לא היו נפוצות במיוחד ובכל זאת ניתן לראות אותן בתמונות רבות. ארכיון התמונות מאפשר תיעוד נדיר של השינויים שבוצעו במסחריות הקטנות מאז סוף 1958.

סוסיתא 1959-61

ריג’נט 59 מימין, סוסיתא 1960 משמאל

מימין אחת הסוסיתות הראשונות בארץ, יולי 1959. השם עדיין ריג’נט 4, המנוע פורד 1172 סמ”ק. התאורה, החלונות האחוריים, מיקום הפגוש האחורי וצורתו ודוגמת הצביעה, כולם מוקדמים מאוד. משמאל לה סוסיתא סטיישן מסוף 1960, באפור-לבן. לא ניתן לראות זאת, אבל המנוע כבר היה זה של האנגליה 105E.

סוסיתא 1960 בחוף אכדיה. החלון האחורי גדול יותר, אבל הפגוש עדיין במיקום 1959. משאית השברולט 6400 מבציר 1956.

סוסיתא מינואר 1961, כפי שצולמה בחיפה. לפניה פיאט 1100, ככל הנראה מ- 1947.

הגרסה האחרונה של דגם 1961 כללה מחזיר אור מתחת ליחידות התאורה המתוחכמות. בעקבותיה CJ-5 צבאי בהרכבה מקומית, יתכן דגם 1960-61.

 

סוסיתא 1962

אנחנו בדאונטאון חיפה, בירת הסוסיתא. הסטיישן 62, עדיין עם זוג דלתות אחוריות, רודפת אחרי טרייומף הראלד עם שלט “במבחן”. דלת הנוסע של הסוסיתא דורשת כוונון מסויים.

 

עדיין בחיפה. טנדר אפור וחדש על המדרכה.

תפארת הפיבר. סמל הסוסיתא על הכנף הקדמית בא במקומו של הסמל האובאלי, ומעיד כי המכונית הזו היא אחת ממאה ומשהו הראשונות מדגם 1962. האליפסה הוחלפה בשלושה עיגולים.

Taxi Rakewet. עוד צימוד נהדר של סוסיתות. המסחרית מתוצרת דצמבר 1961. הסטיישן מימין היא הצעקה האחרונה מרח’ יפו: גרסת 1962.5 שהוצגה לפני שבועות ספורים. את רצפת העץ החליף פיברגלאס, ובמקום זוג הדלתות האחוריות הותקנה דלת אחת.

 

סברה ספורט

סברה ספורט במלון דן

גם הסברה היתה חדשה למדי. למעשה, בסוף מאי 1962, שנה בדיוק אחרי השקתה לראשונה, היו רשומות בישראל רק זוג סברות, והיצור בקושי החל. היצוא לצפון אמריקה בוצע עד לסוף הקיץ ע”י החברה הבריטית שתכננה את הסברה ספורט: רילאיינט. באוטוקרס חשבו להשתמש (לא בפעם הראשונה ולא באחרונה) בהגרלת הועד למען החייל לקידום המכירות, הציעו את המכונית ולפני כן העמידו אותה לראווה בפתח מלון דן בתל-אביב. הסברה הזו נמסרה בסופו של דבר בחיפה.

סברה ספורט בחצר המפעל בחיפה, סוף 1962. צילום: משה גרוס

זה הזמן לבדוק האם זכינו בלארק, סוסיתא סטיישן או אולי בפורד אנגליה. בפורד פלקון זכה מר ליאו קיפניס.

 

 

דודג’

דודג’ די-400 בחיפה, עדיין לפני מסירה

צ’ במבחן. הדי-400 הצבאית צולמה בדרך מבית המלאכה בו הורכבה בחיפה או אליו, כשהיא חדשה לחלוטין ועדיין בלי “כיסויים”. זו תמונה נדירה נוספת, כיוון שזו הגרסה עם תא הנהג המיובא (אחת מ- 270 מסוגה). הערכות המפורקות יובאו מארה”ב כשנתיים לפני שצמיגי המשאית זכו לגעת באספלט החיפני.

בתרגיל בנגב. וזו כבר הדודג’ עם תא הנהג הישראלי למהדרין. ערך המט”ח שנבע מההתעקשות על פיתוח ויצור מקומי לא הובהר מעולם עד תומו, אבל הנה היא – הדודג’ במדיה הצבאיים.

מבט לארגז