1. הטרייומף 1300, שהושקה באנגליה באוגוסט 1965, הציגה תפיסה מהפכנית של מנוע קדמי והנעה קדמית, אבזור מעל ומעבר למקובל בקטגוריה, ועיצוב איטלקי אלגנטי ומודרני. עתונות הרכב אהבה, אבל האיכות היתה איומה. כשהחליפה טרייומף לבסוף את ה- 1500 בשוק הבריטי, בשנת 1973, היא עשתה זאת עם מכונית בהנעה קונבנציונלית – אחורית.
מנוע מעל לגיר, הנעה קדמית, והכל תוצרת אנגליה? בעברית קוראים לזה צרות
2. ה- 1300 היתה הנדוניה של סטנדרט-טריומף עם כניסתה לשותפות באוטוקרס. ב- 1965 מבטיחים ראשי סטנדרט לממשלה לא פחות מ- 5000 יחידות בשנה, מספר בדיוני למכונית כלשהי בישראל של אז, ובוודאי למכונית שהיתה יקרה מאוד במושגי אותם זמנים. עוד הובטח יצוא של 750 יחידות מכלל היצור.
משלוח ראשון לחיפה, 24 ערכות, ינואר 1968
3. מחיר המחירון של הטרייומף עם השקתה במאי 1968 היה 14,890 ל”י. הפורד אסקורט, צנועה בהרבה ללא ספק, נמכרה באותה עת תמורת 11,760 ל”י בלבד .
ביתן אוטוקרס ביריד אדם ומעונו, פסח 1968. טרייומף, כרמל וגלבוע
4. עוד לפני שהושקה באנגליה, הגיע לישראל לבדיקות אב-טיפוס של ה-1300. המכונית לוותה “במהנדס נהג ממפעלינו בקובנטרי ותהיה זמינה להדגמות ולמבחנים על-ידי פקידי הממשלה”.
אב-טיפוס של טרייומף 1300. בדרך לישראל?
5. כשהושקה הטרייומף בישראל לבסוף, באיחור אופייני של שנה וחצי ביחס לתכנית המקורית, היא צוידה במנוע 1493 סמ”ק. הסיבה לכך היתה סירובם של משרדי הממשלה לאשר את יצורה של מכונית משפחתית בנפח 1300 סמ”ק, שתהיה תחרות ישירה לקונטסה 1300 של אילין.
6. הקונטסה, מוצר יפני שמרני ואמין, היתה שונה עד כמה שרק ניתן מהטרייומף ההרפתקנית בעלת האיכות הירודה. בתחום אחד הן היו זהות: בשני המקרים הופקד על העיצוב ג’אני מיקלוטי האיטלקי.
7. במרץ 1968 הורכבו הקונטסות האחרונות. אילין סגר את המפעל בינואר 1969. הממשלה דחפה את אוטוקרס לרכוש – בחודש מרץ – את המפעל ולהמשיך את היצור, והרכבת הטרייומף אכן עברה לא. אילין (לשעבר) תוך זמן קצר. מעט אחר-כך, באוגוסט 1969, מתחילה אוטוקרס להרכיב טרייומף עם ערכות 1300, מה שלא הפריע לה להתקין מנועי 1300 גם בערכות שיועדו מלכתחילה ל- 1500 דווקא.
מפעל ההרכבה בנשר, סוף 1969
8. ה- 1500 פותחה עבור שני שווקים בלבד – שלנו וזה של דרום אפריקה. לשני השווקים נשלחו המכוניות כערכות להרכבה. מנוע ה- 1493 הופיע במכונית טרייומף באנגליה רק אחרי שנתיים, ובינתיים התגלחה טרייומף על השוק הישראלי. כרגיל, היטיב אפרים קישון להגדיר את התוצאה – “(זו) קו-פרודוקציה בריטית-ישראלית: המכונית עצמה מאנגליה, ההגה הוא תוצרת הארץ. לכן יש עוד קשיים איתו, אבל הציבור מוכן לקנות את המכונית בלי הגה“.
- פיניש מהודר. פרסומת מאוקטובר 1968
9. ההנעה הקדמית והמנוע האורכי אפשרו לטרייומף לשחק בגרסת הנעה כפולה בסיס על ה- 1300. פרט לגרסת הראלי של ה- 1300, שלא נמכרה מעולם, פיתחה טרייומף כבר ב- 1965 רכב חקלאי עם מרכב פיברגלאס. הפוני (אח”כ דראגון) הועברה ליצור בלעדי באוטוקרס. התקוות היו גדולות, אבל הפוני לא אושרה לשיווק בישראל ולא היה לה סיכוי של ממש בחו”ל.
10. כמקובל, המשיכה טרייומף לספק ערכות ל -1300 גם לאחר סיום היצור באנגליה, בקיץ 1970. בנובמבר 1971 הודיעה החברה הבריטית על ביטול החוזה עם אוטוקרס, לה מונה כונס נכסים. הטרייומף 1300 האחרונה הורכבה בנשר ביוני 1973. בסה”כ הרכיבה אוטוקרס 2,493 טרייומף 1300 ועוד 1,223 יחידות בגרסת 1500.