סיום המנדט

המנדט הבריטי הסתיים ב-6 במאי 1948. מספר ימים לפני הכרזת המדינה החל משרד הרישוי הישראלי בתל אביב לרשום כלי-רכב חדשים. מספרי הרישוי המנדטוריים הוחלפו בהדרגה במספרים ישראליים, שכללו בעשור הראשון למדינה אות עברית בכל לוחית ולוחית. מסמכים ותמונות שפורסמו לאחרונה ע”י ארכיון המדינה, לצד תמונות היסטוריות ממקורות אחרים, מספקים תמונה מעודכנת ומתוקנת לגבי הקצאת מספרי הרישוי בארץ-ישראל המנדטורית, ובשנותיה הראשונות של המדינה.

בכל הנוגע לרישום כלי-רכב, הבריטים עזבו את הארץ כבר באפריל 1948. ב-23 לחודש רשם המפקח על התעבורה של ממשלת המנדט, מייג’ור ג’ון דונלד הגרטי, את הרכב המנדטורי האחרון. מסקנה זו ורבות אחרות עולות מקובץ של משרד הרישוי בתל אביב, שפורסם לפני כשנה ע”י ארכיון המדינה. הקובץ כולל 3,268 רשומות שנכתבו בעפרון בדפדפת צהובה: רוב כלי-הרכב המסחריים שקיבלו רישוי ישראלי בתל אביב בין מאי 1948 ומרץ 1949.

קובץ הרישוי הישראלי הראשון, מאי 1948

רישוי ישראלי, גרסת 48

המלחמה שפרצה בארץ-ישראל לאחר החלטת האו”ם ב-29 בנובמבר 1947 שיתקה את שוק הרכב החדש. למרות הרעב במשק התחבורה, היבואנים לא הזמינו עוד רכב ואחרונות המשאיות והמכוניות החדשות הגיעו ארצה בראשית 1948. במקביל נערכו הבריטים ליציאה מן הארץ, מכרו את צי הרכב שברשותם או ייצאו אותו לבריטניה ולמושבות הכתר. המנדט הגיע לקיצו. באפריל נרשמו בתל אביב רק תשעה כלי רכב חדשים עד ל-9 בחודש. שבועיים אחר-כך, ב-23 באפריל 1948, נרשם הרכב האחרון בהחלט, פורד מסחרי, ככל הנראה טנדר קל. מן הנתונים שבידינו לא ידוע אמנם האם נרשמו כלי רכב במחוזות הצפון ובירושלים לאחר תאריך זה, אך מאחר וגוש דן היה היעד העיקרי לרכב חדש, ולאור הכמות הזעומה של המכוניות החדשות שנרשמו באיזור מינואר 1948, ניתן לראות את ראשית אפריל כמועד שבו הסתיימה הפעילות של המפקח הבריטי על התעבורה.

קובץ הרישוי התל אביבי נפתח ב-6 במאי וכלל את הפרטים הבאים לכל רכב: היצרן, מועד הרישוי הראשוני, תוקף הרשיון, המשקל הכולל (“טונג’“), שם הבעלים וכתובתו וכמובן מספר הרישוי, שהחל באות ת (=תל אביב). הקובץ לא נשתמר במלואו, וכמה עשרות דפים חסרים בו. בכל זאת, המדובר במאגר נדיר באיכות ובכמות, הנותן תמונה מעולה על כלי הרכב המסחריים שנעו במרכז הארץ עם קום המדינה.

למרות ימי המלחמה והפעילות הכלכלית הנמוכה יחסית, היה צורך בהמשך הרישום של כלי-רכב חדשים או “מתאזרחים”. אין עדויות ישירות למה שקרה לאחר שהבריטים חדלו מלרשום מכוניות חדשות, ולהלן נסיון להסיק זאת מתוך קובץ הרישוי שבידינו. מאחר ו-62% מכלי הרכב המופיעים בקובץ נרשמו לראשונה בתקופת המנדט, ברור שמשרד הרישוי הישראלי עסק בעיקר ברישום מחדש של רכב משומש. המספרים החדשים נקבעו ללא קשר לאלו הקודמים, ואין נוסחה המקשרת באופן חד משמעי מספר ישראלי ומנדטורי.

מספר חדש ומספר ישן. לא היה קשר בין השניים.

לא ברור מה הביא בעל רכב קיים למשרד הרישוי הישראלי לצורך רישום מחדש. אין ספק שהרישום החדש לא בוצע לפי חודשי הרישוי המקוריים (ספטמבר במהלך ספטמבר, וכן הלאה), ובעתונות לא נמצאה קריאה לבעלי מכוניות להגיע למשרדי הרישוי לצורך רישום חדש. למעשה, ככל שהיתה קריאה פומבית לבעלי הרכב (לחלוקת תלושי דלק), היא נעשתה בקיץ 1948 תוך התייחסות למספרים המנדטוריים דווקא. בקיץ 1949 התייחס כבר המפקח על התעבורה למספרים הישראליים. יש להניח שבסמוך למועד זה הושלם המעבר לרישום הישראלי. הנחה זו, ולפיה הוקמו כלי הרכב הקיימים במאגר הישראלי באופן אקראי כמעט, תומכת בהשערה שהעלו חברי ל”מפגש השרון”, ולפיה עזבו הבריטים את הארץ מבלי שהם משאירים אחריהם את קובץ הרישוי המנדטורי, ובכך מאפשרים לרשויות הישראליות לשמור על רציפות המידע.

סוף יולי 1948: המפקח על התעבורה מתייחס למספרי רישוי מנדטוריים, תלת-ספרתיים “בצירוף כל האותיות”

מספר לבן, מספר שחור

טופולינו ורופא בלבן, משאית ווייט 1933 בשחור.

הדפדפת הצהובה מאירה גם את העצמאות היחסית שהיתה למשרדי הרישוי האיזוריים. מתוך הקובץ עולה לראשונה העובדה המפתיעה, שבאיזור תל-אביב התקיימו בשנותיה הראשונות של המדינה שלוש הקצאות רישוי במקביל. במילים אחרות, המספר ת123 הוקצה שלוש פעמים (!). עד כה היה ידוע על הקצאה של מספר “ירוק” (אותיות לבנות, לוחית ירוקה) לרכב ציבורי, אך כעת מתברר שהתקיימה הקצאה נפרדת למכוניות פרטיות – ולכל השאר. המכוניות הפרטיות זכו ללוחית לבנה, המסחריות – לשחורה. מובן מאליו שהנוהג הזה יצר בלבול מיותר, ואכן נראה שכבר במהלך 1949, סביבות המספר ת6000, הוא פסק. במחוזות חיפה וירושלים הוא לא התקיים מעולם. הקצאת סדרות מספרים כפולות לרכב ציבורי נותרה בעינה עד 1958, אז מוזגה לתוך ההקצאה הכללית, עדיין בסדרות מובחנות.

הג’יפים בת”א קיבלו רישוי לבן. 3679 בשחור היתה משאית דודג’

נקודה נוספת שעולה מהקובץ ההיסטורי היא ההקצאה המשותפת של מספרים “שחורים” לכלי רכב מסחריים ולאופנועים. האופנועים אינם מופיעים אמנם בקובץ, פרט למחיקות אקראיות ולשורות בודדות, אך נראה שהם הסיבה להעדרם של 38% ממספרי הרישוי בקובץ. מתוך השוואה של מכוניות ומספרי רישוי המופיעים בתמונות היסטוריות עם הנתונים המופיעים בקובץ ניתן לקבוע כי מכוניות פרטיות, רכב שדה (=ג’יפים), אמבולנסים וכמובן רכב ציבורי לא נכללו בהקצאה התל אביבית השחורה.

אם המנדט

שאלה אחת נותרה ללא מענה: שאלת ה-M. בימיה הראשונים של המדינה כללו כל המספרים הישראליים את האות M משמאל למספר. האות הזו נגזרה, פיזית, מלוחיות הרישוי בסוף 1949 לערך, אבל לא ברור מדוע המשיך משרד הרישוי בישראל להשתמש בה, בשעה שהשיטה כולה עברה שינוי יסודי.

גם המשטרה השתמשה באות M ב-1949 (ואן דר פול, הארכיון הלאומי ההולנדי)

החל משנת 1933 כללה הקצאת מספרי הרישוי את האות M משמאל למספר. כמעט מתבקש להניח שה-M ייצגה את המילה “מנדט”, אך כעת מסתבר שלא כך הדבר. שוב באים לקראתנו מסמכים שפורסמו לאחרונה ע”י ארכיון המדינה, וכן תמונה בודדת. בתכתובת של מע”ץ הבריטי מופיעות התייחסויות ספורות לקדומות אחרות, לא מוכרות עד עתה: P, T ו-V. כך נרשם, לדוגמה, במכתב שנשלח ממע”ץ נצרת לסמנכ”ל מע”ץ בירושלים, בתאריך 6 לספטמבר 1945: “הקרונות של המכבשים (Roller Vans, במקור) שמספריהם V.26 ו-V.2, שהיו עד כה בסדנאות המצודה בצפת ובנצרת, ישלחו היום על משאית M.864 לשיפוץ כללי בסדנה המרכזית.” מכתבים אחרים מתייחסים למספרים P2 ו-T9, ובצילום הרלוונטי היחיד שמצאתי (המובא כאן) נראה גרור (“טריילר”) שמספרו T4, הנגרר ע”י משאית M931P. התמונה מתבהרת כעת: האות הראשונה סימנה את סוג הרכב, כאשר M התייחס ל-motor vehicle  (=רכב מנועי), T לגרור (trailer) ו-V לקרון נגרר (van). השימוש באות P לציון מכבש (roller) מתאים פחות, אך יתכן שהאות R נתפסה כבר לצורך אחר. בעוד שהבריטים הקצו למעלה מ-20 אלף מספרי רישוי לרכב מנועי בין 1932 ל-1948, נראה שהוקצו רק עשרות ספורות של מספרים לרכב שאינו מנועי. מסיבה זו קשה היה למצוא עדויות לקיומם של מספרי רישוי אלו.

גרור T4. העדות המצולמת היחידה למספור מנדטורי לרכב שאינו מנועי (אוסף היינץ סיימון)

האם נעשה בישראל של 1948 שימוש באותיות לועזיות לסוג הרכב? אין לכך עדויות כלשהן, ונראה שגם אם היה כזה, הבינו עד מהרה במשרדי הרישוי כי אין בו צורך, מאחר וכמות הרכב הלא מנועי היתה זעומה. ה-M הוסרה מהלוחיות. יתכן שבמהלך שנות החמישים סומנו כלים אלו באות עברית, דוגמת “נ” לנגרר. כמו לגבי הרכב הציבורי, בהקצאת 1958 מוזגו כל סוגי כלי הרכב לתוך ההקצאה הראשית, תוך הקצאת סדרות משנה לפי סוג הרכב, סוג הבעלות ומשרד הרישוי.

הכרכרות נותרו מאחור

כשם שהאות M “זלגה” מההקצאה המנדטורית לזו הישראלית, כך נשמר מאפיין אחד של ההקצאה הבריטית של תחילת שנות ה-20 גם במעבר לשיטה המנדטורית המאוחרת יותר. בשיטה המקורית חולקה הארץ לחמישה אזורים, לכל אחד מהם הוצמד סימון מקוצר. המספור השוטף בוצע במקביל בכל איזור (יפו 123, ירושלים 123, וכן הלאה), בשתיים מתוך שלוש שפות: אנגלית ועברית או אנגלית וערבית. תקנות התעבורה המעודכנות (מאי 1931) ביטלו את השיטה הזו, והחל מ-1933 נעשה שימוש בסדרת רישוי כלל-ארצית הכוללת בד”כ מספור שוטף.

עדכון השיטה פסח על הכרכרות, האופניים והתלת-אופניים, שהמשיכו לדהור בכבישי הארץ כשאליהם מוצמדים מספרי רישוי מחוזיים, דוגמת HA51 (“חיפה 51”). נראה שהמספרים לכלי רכב אלו נשארו כשהיו, ולא הוקצו מחדש בשנת 1933.

כרכרה “חיפה 51” ומולה M3436, חיפה (ארכיון התצלומים הלאומי)

הקצאה מנדטורית: כבר ב-1920

תמונה בודדת, שצולמה ע”י ברטון הולמס ומופיעה באתר alamy.com, עשויה להצביע על הקצאה מנדטורית של מספרי רישוי עוד לפני מינוי הנציב העליון הראשון ב-1 ביולי 1920. אם כך, הרי ש”פקודת ההובלה בדרכים” הסדירה בשנת 1921 את מצב הדברים הקיים. בתמונה נראה בבירור המספר JA127 על מכונית פורד מודל T שצולמה בירושלים דווקא. התמונה מתוארכת ל-9 במרץ 1920. למרות שבאתר זה מופיעות תמונות רבות (מאוחרות יותר) המתוארכות באופן שגוי, תומכים הפרטים הבאים בהשערה שהתארוך מדוייק.

מספר מנדטורי כבר ב-1920? נראה שכן.

המספר מוקדם מאוד (יפו 127), והוא מסומן בצבע על גבי צידה של המכונית, כפי שהיה נהוג לגבי מכוניות צבאיות במלחמת העולם הראשונה. גם הגופן דומה לזה הצבאי, ושונה מאלו שנעשה בהם שימוש לאחר 1921. בנוסף, המספר אינו כולל אותיות בעברית או בערבית, כפי שדרשה פקודת ההובלה בדרכים. יצויין עם זאת כי במפקד המנדטורי הראשון של כלי הרכב המנועיים, בשנת 1923, נרשמו רק 197 כלים בכל הארץ. המספר 121 ביפו של שנת 1920 עשוי להיות אם כך גבוה יחסית, אלא אם נניח כי מספרי רישוי ניתנו גם לעגלות ולכרכרות.