תקופת המנדט של לנדרובר

אנגליה, אוגוסט 1950. שלוש מכוניות רבועות וירוקות הוטענו על אניה בדרכן לנמל חיפה. אלו לא היו אוסטין, מוריס, ווקסהול או הילמן. בחזיתן נשאו הירוקות אליפסה ובה הכיתוב “לנדרובר”. זו היתה תחילתו של רומן קצרצר של החברה הבריטית עם שוק הרכב של המדינה הצעירה, רומן שיסתיים תוך קצת למעלה משנה, לא לפני שיגיעו לכאן עוד ירוקות רבות מסוליהאל שליד בירמינגהאם.

לנדרובר היתה התשובה של רובר לג’יפ האמריקאי: רכב קטן וספרטני עם הנעה כפולה ושלושה מקומות ישיבה צנועים, שהתאים למגוון שימושים, כולל זה הצבאי. המכוניות הראשונות הוצגו ב- 1947, והיצור הסדרתי החל בספטמבר 1948. בישראל שווקו מכוניות הנוסעים של רובר בהצלחה ניכרת בין 1945 ונובמבר 1947 על-ידי היבואן המקומי: לינד וחלבי. לאחר שהמלחמה נסתיימה נותרה רובר ללא יצוג מקומי. ואכן, בין אוגוסט ואוקטובר 1950 נמכרו 15 לנדרובר לידי גורם ישראלי. אלא שלא היה זה יבואן רובר. הקניינית היתה “חברת החשמל לארץ-ישראל”. בספרי היצור של רובר נרשם כי שלוש הלנדרובר הראשונים נמכרו לחברת החשמל הארץ-ישראלית, הרשומה בלונדון.

עם הגעתן של שלוש הלנדרובר לחיפה מתברר כי חברת החשמל היתה אמנם הגורם המזמין, אך לא בהכרח היעד הסופי. ב- 25 בספטמבר שולח רס”ן ורדון ממפקדת קצין שריון ראשי מכתב בסיווג “סודי ביותר” למפקדת חיל הטכנאים, ובו הוראה להעביר אליו מייד רכב לנדרובר, לצורך ניסוי טקטי. בהיעדר לנדרוברים אחרים בישראל באותה עת, ולאור סמיכות המכתב למועד ההגעה המשוער של המכוניות לישראל, נראה כי המדובר באחת מהלנדרובר של חברת החשמל. בעקבות שלוש אלו הגיעו תריסר נוספות, ואף הן הוזמנו ע”י חברת החשמל.

חיל הספר והלנדרובר. שלוש הפלוגות קיבלו כ- 60 כלים באביב 1951

בפברואר 1951 יוצאות מהמפעל 12 לנדרובר נוספות. הפעם היה הלקוח מכשירי תנועה מתל-אביב, היבואן הצעיר של דודג’ וגודייר. יעדן הסופי של הלנדרובר מעניין, ויתכן שהוא קשור אף לניסוי הטקטי שנערך לרכב חודשים מספר קודם לכן. ב- 1950 עבר “חיל הספר”, שמו ההיסטורי של משמר הגבול, מידי הצבא למשטרה. שלוש הפלוגות הראשונות התארגנו, ונרכש עבורן ציוד מתאים. בין פברואר למאי 1951 סופקו לחיל הספר כשישים לנד רובר מדגם 1951, שקיבלו את טווח מספרי הרישוי שכלל גם את מ619 עד מ669. כמחצית מהן שרדו את השימוש המאומץ, ונמכרו לשוק האזרחי במאי 1957. לאחר האספקה לחיל הספר החל השיווק החופשי, שכצפוי לא היה חופשי כלל. בשלושת החודשים הבאים, עד אוגוסט, נשלחה לישראל כמות מרשימה של 51 לנדרובר נוספות. אלו נמסרו כנראה לגורמים מוסדיים ולישובים שנזקקו לרכב שטח קל.

נהנה בלנדרובר? לא ברור…

פרסומת ללנד רובר 80, דגם 1952

מכשירי תנועה המשיכה לייצג את לנד רובר (ואת רובר!) גם ב- 1967

באוגוסט 1951 זכה רכב השטח הבריטי לעדכון קל. מנוע ה- 1600 הוחלף בגרסת שני ליטר, והסבכה הקדמית עודכנה אף היא. עד נובמבר נשלחו למכשירי תנועה 56 לנדרובר נוספים. עכשיו היה זה תורה של הסוכנות היהודית לרכוש לנדרובר, ו- 19 יחידות – שהיו באחסנה כחצי שנה – יצאו מאנגליה בפברואר 1952. אז נרשם אירוע שסיים, הלכה למעשה, את שיווקה של הלנדרובר בארץ.

לנד רובר 80 דגם 1952, השני שנשלח לישראל בסתיו 1951

ג’יפ או לנדרובר? המודעה מ- 1957.

ביוני 1951 נחנך ממזרח לחיפה ברוב עם ובמעמד ראש הממשלה דוד בן-גוריון מפעל הרכב העברי הראשון: קייזר פרייזר לישראל (קפרי”ש) בע”מ. קייזר האמריקאית יצרה אמנם רק מכוניות פרטיות אבל עמדה בקשרים הדוקים עם וויליס, יצרנית הג’יפ. מכאן היתה הדרך קצרה להקמת הקשר הישיר בין קפרי”ש הישראלית לוויליס, עוד לפני רכישתה של זו האחרונה ע”י קייזר, ב- 1953. כך נשלחו לחיפה כבר במחצית השניה של 1952 ערכות מפורקות מתוצרת חברת וויליס-אוברלנד, יצרנית הג’יפ. אלו מנו בין השאר 76 ג’יפים מדגם CJ-3A. כצפוי, עם תחילת יצורו של הג’יפ בישראל נטשו הרוכשים – רובם ככולם גורמים ממשלתיים – את הלנדרובר. במאי 1952 יוצאו לישראל שש מכוניות, ובמהלך 1953 כולה – רק שבע. על הרוכשים המועטים נמנו גם חברות נפט בריטיות, שהזמינו את הלנדרובר שלהן ישירות באנגליה: Shell (לימים “פז”) וחב’ הנפט העיראקית (סניף חיפה), שציידה ברכב זה את כל נציגויותיה במזרח התיכון. יבוא הלנדרובר לישראל נמשך בעצלתיים. בשנת הדגם 1954 יובאו לישראל לפחות שתי לנדרובר 107, הגרסה המאורכת שהוצגה אז לראשונה.  בפברואר 1955 יוצרו לפחות 11 לנדרובר 86 עבור שירותי הכבאות, ואליהם הצטרפו בשנתיים שלאחר מכן עוד חמישה מדגם 86, ואחד לפחות מדגם 88.

לנד רובר כרכב כיבוי, ככל הנראה 86 מדגם 1955

פרסומת לגרסת הכיבוי, 1955-1956

באפריל וביוני 1955 הגיעו ארצה שתי יחידות של ג’יפ וויליס החדש, האחת (CJ-5) אזרחית והאחרת (M38A1) צבאית, ונמסרו לבדיקות משרד הבטחון. עד לאותו מועד רכש המשרד ג’יפים משומשים בחו”ל. זמן קצר אחר-כך, החל מינואר 1956, קיבל משהב”ט ג’יפים חדשים, 325 במספר, חלקם מייבוא וחלקם מהרכבה חיפאית. עם ההשתלטות על המעוז האחרון רשמה קייזר-ג’יפ את נצחונה המוחלט על המתחרה מאנגליה. הלנדרוברים הבאים הגיעו לישראל כשלל מלחמה, ממצרים (1956) ומירדן (1967), והיבוא הסדיר חודש רק למעלה משלושים ושש שנים מאוחר יותר, בקיץ 1993.

העימות האולטימטיבי? וויליס טנדר צבאי, מהרכבה מקומית (1957), ולנד רובר שנתרם ע”י הסוכנות, 1952