את הופעת הבכורה שלה בישראל עשתה הסופה ב- 11 אוגוסט 1991, לפני עשרים שנה בדיוק. הג’יפ החדש, שביצורו בתעשיות רכב הוחל במאי אותה שנה, נולד במידה רבה מחוסר ברירה. יצור ה-CJ העתיק (ששורשיו אי-שם ב- 1952) הגיע לקיצו בשנת 1986, והוא הוחלף בג’יפ עירוני מפונפן, ה- Wrangler. כצפוי, הרנגלר היה מעוצב בהרבה מקודמו, אך המפרט לא התאים לדרישות הישראליות, צבאיות או אזרחיות.
סופה מתקרבת. דגמי 1994 בצילום קבוצתי בחוף.
הרנגלר הראשון הגיע לישראל בשנת 1989. צבוע בז’ חדגוני, הוא שמש את אנשי המפעל לצורך דיגום הג’יפ החדש. לצד המשך היצור של ג’יפי CJ-8 למשהב”ט ולגופים אזרחיים שהשתמשו בו כרכב עבודה (הקיבוצים, חברת החשמל ותע”ש, למשל), החל פיתוח הסופה העתידית. קוד הפיתוח של הג’יפ, אותו ניתן למצוא במסמכים עמוק לתוך 1991, היה CYJ, שילוב של ה –CJ הישן וה- YJ, הלא הוא הרנגלר החדש. כמו השם, גם הג’יפ החדש היה הכלאה בין ישן לחדש.
יחידת הכח היתה חדשה לחלוטין עבור הג’יפ הישראלי. את מנוע אמריקן מוטורס 258 החקלאי-משהו, עם קרבורטור, מפלג מכני ותיבת ארבעה הילוכים החליפו מנוע קרייזלר ארבעה ליטר מודרני, קל וחזק יותר, שידע לפעול גם מעל ל- 3500 סל”ד, ותיבה יפנית בת חמישה הילוכים. לראשונה, הוצע הג’יפ עם תיבת הילוכים אוטומטית, שהפכה פופולארית מייד עם תחילת שיווקה בסוף 1991.
בגרסה הראשונה. הגריל הטיוואני השאיר מקום לשיפור
קרייזלר, בעלת הבית החדשה של המותג, התנגדה לשימוש בשם המפורש “ג’יפ” משך תקופה ארוכה. המסכה הקדמית של הג’יפ, סימן מסחרי רשום ומובהק, הוחלפה ביצירה טיוואנית בעלת אסתטיקה מפוקפקת. אליה הותאם מכסה מנוע גבנוני ורבוע. השילוב הזה עודכן לחזית מקורית אך רעננה בהרבה רק ב- 1994.
סופה אחרי צבע יסוד, 1993. הדמיון ל-CJ מובהק
השם היה עניין פשוט יותר. בעת ההצגה לעיתונות כונה ג’יפ החדש “בז”. אבל הימים ימי הנצחונות האמריקניים במפרץ ומבצע “סופה במדבר”, והבז הפך עד מהרה ל”סופה” בעברית ול”Storm” בגרסאות שנשלחו ליצוא.
סופה בחופשה. תול"ר קצר בדרום אמריקה.
בהיותו רכב מפיתוח מקומי, נדרש ה- CYJ לעמוד במבחני התקינה שנדרשו באותה עת על-ידי משרד התחבורה כדי לקבל את אישורי השיווק המקומי. סופה קצרה מס’ 2 נלקחה למעבדה להנדסת רכב ומכונות בטכניון לקוקטייל של מבחני נפילה, בדיקה במתקן הטיה, ומבחן עקיפה (ב-80 קמ”ש!). המבחנים עברו בהצלחה, לסופה שלום.
בין מאי 1991 ואוקטובר 2004 יוצרו בנצרת 5,293 סופות דור ראשון
הסופה הופיעה בישראל ממש ערב פריצתם של רכבי הפאר לשטח, אותה ניתן לסמן ב- 1993. למרות שהמשיך להיות ספרטני וחף מצעצועים כמעט כקודמו, הציע הג’יפ החדש מבחר מעניין של צבעים בוהקים. לצד הבז’, הלבן והאפור המוכרים הוצעו ושווקו גם צבעים מטאליים שנלקחו ממאגר הצבעים של…הסוזוקי סוויפט: ארגמן, זהב, ירוק וכמובן כסף. כמה עשרות סופות יוצרו ונמכרו בגרסה דו-גוונית. ואם כסף מעל כחול מטאלי היה מעניין, הרי שזהוב מעל ירוק כהה היה מאתגר משהו. לחברת “ג’יפ שיא” יוצרו במרץ 1993 בהזמנה מיוחדת ארבע סופות בצבע צהוב.
לא רק בלבן. סופות אזרחיות בחצר המפעל, 1994
צה”ל רכש את סדרת ה- CJ האחרונה שלו במהלך 1990, וכצפוי קיבל לידיו סופות לבדיקה כבר במאי 1991. למרות זאת, ומבלי שתבוצע בינתיים רכישה משמעותית של ג’יפים, ירדו 72 הסופות הראשונות לצה”ל מפסי ההרכבה בנצרת עלית רק שלוש שנים מאוחר יותר, ביולי 1994, בתצורת ג’יפ מפקדים. בין האינתפאדה הראשונה לשניה, יכלה מערכת הבטחון לרכוש סופות תא מתכת – ללא מיגון כלשהו. בהמשך הדרך הברירה היתה בין מיגון קל למיגון כבד יותר.
הגיעה לבקו"ם. ג'יפ מפקדים ראשון לצה"ל
עם השנים עזבה הסופה בהדרגה את האזרחות, ואליה חזרה בדרך-כלל רק לאחר שירות של כמה שנים במדי משטרת ישראל. ביטול ההטבות במיסוי על הג’יפ מתוצרת הארץ לפני כעשור הפך את השיווק בישראל לבלתי-אפשרי. ממש כמו בהתחלה, בחיפה לפני שישים שנה, יצור רכב בישראל כדאי רק כאשר הוא זוכה להטבה במיסוי, או כשהיצור מופנה ליצוא.
אחרי עשרים שנה. סופה 3, אוגוסט 2011