“אולי תרצו להיכנס למכונית מרוץ אדומה ונהדרת? אלפא רומיאו איטלקית”, הזמין מעריב את קוראיו ב- 17 יוני 1964, למחרת פתיחתו של יריד המזרח הבינלאומי בתל-אביב. המכונית, ג’וליה ספיידר 1600 ליתר דיוק, היתה ללא ספק אדומה ונהדרת, גם אם את יומרות המרוץ השאירה אלפא לדגמים אחרים שלה. זו היתה ירית הפתיחה בהשקת המותג האיטלקי הנחשק בשוק הישראלי, בקיץ אותה שנה.
ג'וליה ספיידר 1600. לישראל הן הגיעו באדום אלפא
הסיפור של אלפא וישראל במחצית השנייה של שנות ה- 60 מסתכם בהרבה יותר מאשר ג’וליות וג’ולייטות. לצד יבוא סדיר של מותג הזעמן ממילאנו, התגלגלה במשך למעלה מארבע שנים תכנית להרכבת מכוניות של אלפא רומיאו בישראל, וכן – דובר גם על יצוא. התכנית הזו לא יצאה אל הפועל, ובמקומה קיבלנו בסוף 1965 חוזה להרכבת טרייומף, מבית ליילנד.
בשנת 1963 חנכה אלפא רומיאו את מפעל היצור החדש שלה בפרבר ארזה (Arese) שליד מילאנו. המפעל העתיק בתוככי העיר היה צר מלהכיל את סדרת המוצרים החדשה שהיצרן האיטלקי החל להשיק, והיציאה החוצה הגדילה מאוד את קיבולת היצור ופתחה בפני אלפא אפשרויות חדשות.
באותה שנה יסדו דינו ג’נטילי ואריק מקלף את איטיש (ITIS, קיצור של איטליה-ישראל) חברת סחר שהפכה עד מהרה ליצואנית האיטלקית הגדולה ביותר מישראל. איטיש יצאה בהיקפי ענק – כ- 100 מיליון דולר בשנה מתוצרת כי”ל, אגרסקו ומפעלי טקסטיל שונים. דינו ג’נטילי, יהודי תושב מילאנו יליד 1901 ובן למשפחת רבנים ממנטובה, היה סוציאליסט מושבע ועם מותו בשנת 1984 הוכתר ב”לה רפובליקה” כ”רוטשילד הסוציאליסטי”. פרט לסחר עם ישראל, היה ג’נטילי מחלוצי הסחר בין איטליה לסין ולגוש המזרחי – בחברה שהקים לצורך זה בשותפות עם פיאט, בין השאר. אף שלא היה ציוני, היה לג’נטילי יחס קרוב לשמאל הישראלי. חשוב מכך לענייננו, כיצואן גדול היו לו יחסים מעולים עם האיש מספר אחד בכלכלה הישראלית, פנחס ספיר. “היתה לו השפעה עצומה על ספיר”, אומר היום שותפו הישראלי דאז, אריק מקלף.
מקלף, יליד 1931, שימש בסוף שנות החמישים כסגן מנהל רשות ההשקעות בארה”ב. “אנחנו, נציגי רשות ההשקעות בארה”ב, שברנו את החרם הערבי על ישראל”, הוא מספר. “המחשבה שלי היתה שבכל מקום שהם יוצרים סגירת דלת, אני חייב למצוא את הדרך לפתוח אותה. ספיר התיידד איתי מאוד, וזה מבלי קשר לדודי [מרדכי מקלף, הרמטכ”ל בשנים 1952-53]. אני פיצחתי חרמות, בלי עזרתם של היהודים. עשיתי זאת עד בלי די וזה נכנס לעורקיי. בכל מקרה ששמעתי שיש בעיה, פתרתי אותה בצורה מאוד לא שגרתית, ובשקט, שלא לצרכי פרסום עצמי.”
דינו ג'נטילי וראש הממשלה לוי אשכול בועידה הכלכלית הבינ"ל בירושלים, אפריל 1968. למעלה מימין - אריק מקלף
זמן קצר לאחר הקמת איטיש יזם מקלף את הקשר עם אלפא. “זה היה רעיון שלי. הכרתי את אלפא רומיאו, שלא היו מיוצגים בארץ. רציתי למכור פה מכונית עממית. דינו ישב במועצת המנהלים של IRI [גוף ממשלתי שעסק בפיתוח התעשייה ובעליה של אלפא רומיאו מאז 1933], ועשה לנו הרבה הקלות מאחורי הקלעים. באלפא דרשו סכומי עתק כבטחונות, ואנחנו פירקנו את כל המכשולים.” לאלפא ולאיטיש היו כבר אז רעיונות נוספים פרט למכירת מכוניות מיובאות. פנחס ספיר יעד להן הרכבה מקומית בישראל.
מקלף מספר על פרטי פגישה שנערכה בסוף 1963. “אני שותה תה עם ספיר בביתו בכפר סבא, תה שהוא הכין. הוא זימן אותי כדי לשלוח אותי לאמריקה שוב, ודיברנו על מה שצריך לעשות שם. ספיר אמר לי: ‘תשמע, יש לנו בעיות קשות עם פיטורים באילין בחיפה של עשרות ומאות פועלים’. ואז נכנס אליו הביתה אילין.” אפרים אילין, מייסד תעשיית הרכב בישראל, הרכיב באותה עת את הסטודיבייקר והוויליס-ג’יפ מארה”ב, ועמד בפני תחילת הרכבתה של הקונטסה. בנוסף, היה אילין בעליו של מפעל ליצור חלקי מכונות שהקים באשקלון. ספיר ואילין היו מקורבים, ואילין הכיר את מקלף עוד מימיו של זה האחרון ברשות ההשקעות בניו-יורק, עת סייע לו בהקמת הקשר מול סטודיבייקר באינדיאנה. כעת רצה ספיר לרתום את ג’נטילי ומקלף כדי לסייע לאילין.
אילין, כך מקלף, העלה יוזמה עסקית שגרסה שלה נוסתה בעבר הלא רחוק על-ידי יריבו המושבע, יצחק שובינסקי, ונכשלה. “לאילין היה רעיון לפתח מכונית ספורט עם השם אלפא, אבל מתוצרת הארץ, ולמכור אותה באמריקה ליהדות הציונית. הכוונה היתה להתבסס על ה- 2600 ספרינט, עם מנוע של הברלינה. זה לא יצא לפועל, כמובן. בארה”ב ניסו לרפות את ידינו בכל דרך אפשרית”. גם האיטלקים לא אהבו את הרעיון ולא רצו בכלל להיכנס לדיון טכני. מוסיף מקלף: “אילין אהב להחליט לבד, לקבוע מה עושים, ועניין מכונית הספורט היה רעיון שהוא מאוד רצה לקדם. במילאנו הבינו שזה יגרע מהמכירות שלהם, ולא בהכרח יוסיף שם טוב למכונית. אמרתי לאילין שלא יעז לחשוב על תכנית [פיתוח] מבלי שיש לו הסכם 100% מיצרן כלשהו”. ה- 2600 תוצרת אילין לא התקדמה אמנם, אבל הקשר עם אלפא תפס עד מהרה כיוון מעשי יותר, וגם אילין חזר לאלפא כמה שנים אחר כך.
אלפא 2600 ספרינט. אילין חלם למכור אותה ליהודי ארה"ב
אלו שיובאו, וזו שלא יוצרה כאן. מימין: ג'וליה ספיידר, 2600 ספרינט, ג'וליה
ב- 8 במאי 1964 מוציאה אלפא רומיאו חשבונית מכירה ראשונה לאיטיש, לשלוש ג’וליה ti ארבע דלתות, ולאותה ג’וליה ספיידר באדום אלפא שהוצגה בחודש יוני ביריד המזרח. כל המכוניות צוידו במנוע ה- 1600 המודרני והחזק של אלפא. שבוע אח”כ שלחה אלפא לנמל חיפה מכונית מדגם 2600 ברלינה בצבע כחול כהה, עם מנוע שישה צילינדרים בטור, הרבה פאר נוסח מילאנו ומחיר של 23,500 ל”י. האלפא הבאה עם מנוע שישה צילינדרים תישלח לישראל ממילאנו רק בשנת 1990.
2600 ברלינה בכחול כהה. מספר הרישוי התל-אביבי היה 222-902
במהלך יוני 1964 יצאו לישראל עוד 24 אלפות, כולן מדגם ג’וליה ארבע דלתות עם מנועי 1300 ו- 1600 סמ”ק, וב- 23 בחודש נערכה מסיבת העיתונאים, אותה אירחה היבואנית שהקימה חברת שיווק ייעודית – “חרמש” שמה. צבי וייזר, איש “אגד” לשעבר שייצג את היבואנית באירוע, עדכן כי השיווק החל לפני שבועיים, המשלוח הראשון של 25 מכוניות כבר נמכר ברובו, וכי בימים הקרובים תקבל החברה משלוח נוסף של כ- 20 יחידות, שיכלול גם ג’וליה 1300. עוד נמסר כי רישיון היבוא של החברה לשנת הכספים 1964/65 מקיף 200 יחידות. עד לסוף אוגוסט נמסרו ללקוחות 28 מכוניות אלפא רומיאו, רובן ככולן באזור המרכז, ורק שלוש בחיפה.
הישר מורונה. פרסומת מיולי 1964
ג'וליה ti 1964 בתל-אביב. התמונה צולמה ב- 1971 והג'וליה התכולה כבר איבדה מזוהרה
בחצי השנה שלאחר מכן הפגינו באלפא התעניינות אמיתית באפשרות ההרכבה בישראל. במהלך אוגוסט מודיעים אנשי אלפא על רצונם לבצע סקר בישראל, כדי לבדוק אפשרויות לקניית חלקים או להרכבה מקומית של מכוניות. ועדת הרכב הבין משרדית מבקשת לקיים את הביקור הזה באוקטובר, אך ב- 30 באוגוסט נשלח מברק לירושלים ובו מודיעים האיטלקים כי הם מעוניינים לבוא לישראל מייד. הביקור, שכלל סיור במפעלים המייצרים רכיבים לתעשיית הרכב, וכן כאלו שיש ביכולתם לייצר רכיבים כאלו, הסתיים בפגישה עם הועדה הבין-משרדית. בספטמבר מעביר מקלף לאיטליה שאלון שמולא במשרד המסחר והתעשייה, וכן קטלוג של יצרני מסננים מקומיים.
בסוף אוקטובר מדווח “ידיעות אחרונות” על ביקור שערכו בישראל נשיא אלפא רומיאו ומנכ”ל החברה, במטרה לברר את השמועות כאילו כבר הובטח לליילנד שיינתן להם להרכיב כאן מכוניות טרייומף. עוד מוסר העיתון כי אלפא הציעה את הקמתו של מפעל שייצר בלעדית מכוניות מדגמי ג’וליה או ג’ולייטה, וייצא אותן מחוץ לישראל. באותה תקופה החליפה אלפא את סדרת הג’ולייטה בג’וליה (וכאילו כדי להוסיף בלבול, כינתה את חלק מדגמי הג’ולייטה בשם ג’וליה…), כך שאין להניח שהכוונה היתה לייצור בלעדי של הדגמים החדשים. לעומת זאת, כשמדובר בג’ולייטה ברלינה (ארבע דלתות), הסיפור שונה. באותו שבוע ממש, בסוף אוקטובר, הסתיים באיטליה היצור הסדרתי של הג’ולייטה. בישראל עתירת-המיסוי היה אז ויש גם כיום מקום לדגמים מיושנים, שמחירם הוזל לקראת סיום היצור. במקביל לשיחות על ההרכבה המקומית שולחת אלפא לאיטיש (בנובמבר ובאפריל) אחת-עשרה מהג’ולייטות האחרונות, ששיווקן כאן החל אחרי שהיצור באיטליה הסתיים…
— סוף חלק א’ —
הג'ולייטה הגיעה לישראל רק בנובמבר 1964