עצמאות גם ברישוי, 1949
ב-1948 אימצה המדינה הצעירה לחיקה חלק ניכר מהחקיקה הבריטית. הסמכות להקצאת מספרי הרישוי עברה בנובמבר ממפכ”ל המשטרה למפקח על התחבורה בדרכים. המפקח, מילה לוברסקי, עברת את שמו למיכאל בר. במקביל עוברתה גם השיטה. שוב נכנסו כל נתוני הרישוי למערבל ויצאו באריזה חדשה. בראשית 1949 החל השימוש בשיטת המספור הישראלית, שהחזירה את האותיות ללוחית: ים (ירושלים), ת (תל אביב), כ (כרמל, חיפה), נ (נגב) ו-ג (גליל). לכל איזור ניתנה סדרת מספרים עצמאית: ים123, ת123, כ123, וכן הלאה. צה”ל הקצה מספרים משלו מזה מספר חודשים, עם הקידומת צ, ואילו המשטרה השתמשה באות מ. אותיות נוספות בהן נעשה שימוש היו א (ארעי), ז (זמני, כמו הקידומת עצמה, שכפי הנראה היתה בשימוש מוגבל) ו-אח (אולי “אחר”). היו גם מספרים ממשלתיים ודיפלומטיים, שפעלו לפי לוגיקה משל עצמם. צבע הלוחית הציבורית (אוטובוסים ומוניות) היה ירוק, ומכאן הביטוי “מספר ירוק”. כדי להוסיף על הבלבול נותרה האות M לצד המספר החדש (למשל: כ123 M) במשך כשנה, ורק אז הוסרה. מעשית, נצבעה האות הזו או נגזרה מחלקה השמאלי של הלוחית.
רשיון לרכב מס’ M9H, שהפך במהלך 1949 לכ (כרמל) 737. אין כל קשר בין המספר המנדטורי לזה הישראלי
ת”א 2 על פונטיאק טורפדו 1941. מצד שמאל ניתן להבחין באות M (ארכיון הרווארד)
תל-אביב 1000, הזקן ולינקולן 46-47 (הארכיון הלאומי של הולנד)
להקצאת 1949 היו מספר חולשות שהתחזקו תוך זמן קצר וחייבו פתרון אחר. החלוקה לאיזורים גיאוגרפיים היתה בלתי מאוזנת עד גיחוך. בעוד שלנגב ולגליל הוקצו כמה עשרות לוחיות כל שנה, במחוז תל-אביב נעשה שימוש כבר בשנת 1949 ברישוי בן חמש ספרות – ואות. השימוש בסדרות-משנה קטנות בתוך האיזור (למשאיות ולאופנועים) יצר סרבול נוסף. בנוסף, לרכב ציבורי (בעיקר אוטובוסים ומוניות) הוקצו מספרי זהים לאלו של רכב פרטי והאבחנה בין לוחית פרטית לציבורית בוצעה לפי הצבע בלבד. כל אלו גרעו מהמטרה הראשונית שלשמה נקבע המספר: זיהוי ודאי ופשוט של הרכב.
נשיא ליבריה וויליאם טאבמן בביקורו בישראל, 1962, וקדילאק אלדוראדו ביאריץ 1956. מספר הרישוי הוא אח1596, ומכאן ניתן להסיק שהמדובר במספר זמני לרכב שיובא לתקופה קצרה, וכן שהשימוש בסיומת “אח” נמשך גם אחרי החלפת ההקצאה, ב-1958 (ארכיון הצילומים הלאומי)
המספרים הממשלתיים לרכבי השרים בתחילת שנות ה-50 כללו ככל הנראה השמטה של את האות “ת” ממספר הרישוי, והוספת סמל המדינה מעליו (ארכיון הרווארד)
גליל 34. הקצאת מספרים לנגב היתה נדירה אף יותר
ירושלים 600, לוחית ללא M – אחרי 1950. מוריס אוקספורד של שר הפנים והעליה, חיים משה שפירא (ארכיון הרווארד)
ללא שינוי ניכר. פורד F-1 משטרתית, 1949-50 (ארכיון הרווארד)
מועדון החמש. חמש ספרות הופיעו באיזור תל-אביב כבר בשנת 1950. המספר הגבוה ביותר שנצפה הוא תל-אביב 27611
הקצאת 1958 – כמעט בלי אותיות
ב-16 ביולי 1957 כינס משרד התחבורה מסיבת העתונאים בה הודיע על הכוונה להחליף את שיטת המספור. במסגרת ההקצאה הוחלפו שוב – בפעם השלישית מאז 1933 – כלל מספרי הרישוי לרכב הממונע. זו היתה הפעם האחרונה בה בוצעה פעולה כזו: רכב שמספרו נקבע אז נע איתו ללא שינוי, עד היום (למעט בהסבת סוג הבעלות או היעוד – למשל מעבר ממונית לרכב פרטי).
ב-21 בינואר 1958 הוחלפו ראשוני המספרים התל-אביביים, וההחלפה כולה הושלמה עד ל-30 יוני. המספרים למוניות הוחלפו במהלך 1959. בסך-הכל הוקצו מחדש קרוב ל-45 אלף מספרי רישוי, לא כולל אופנועים וקטנועים. שיטת המספור החדשה כללה חלוקה לסדרות-משנה בהתאם לשילוב של מחוז הרישוי (תל-אביב/ ירושלים/ חיפה) ושל סוג הרכב. זה האחרון כלל שורה ארוכה של קטגוריות, ממכונית פרטית סתם ועד לרכב ממשלתי. המספרים הישנים בוטלו ובמקומם נקבעו בתחילת 1958 הסדרות הבאות: 00-101 עד 59-999 למחוז ת”א, 60-000 עד 69-999 לירושלים ו-70-001 עד 99-999 לחיפה.
לא להידחף ולקחת מספר. חלוקת מספרים חדשים, ינואר 1958
לא היה כל קשר בין המספרים הקודמים לחדשים. כמו-כן לא היה סדר פנימי בהקצאה החדשה עבור המספרים המוחלפים. במילים אחרות, אין כל דרך לקבוע באמצעות מספר מהקצאת 1958 מה היה בדיוק המספר הקודם.
הקצאת 1958 (למעט דו-גלגלי) – כל הפרטים
בניגוד למה שמקובל לחשוב, כללה ההקצאה החדשה מספרים בני שש ספרות כמעט מהרגע הראשון. אלו היו דווקא המספרים לרכב הדו-גלגלי. מפתיע, שכן לאופנועים ולקטנועים פחות מקום לרישום המספר, בהשוואה למכונית או למשאית, נניח.
מספרי רישוי לדו-גלגלי, תחילה חמש אח”כ תוספת תחילית ושש ספרות
מי שיחפש להיות בעליו הגאים של רכב מס’ 00-001 (הלוחית היתה נרשמת בימינו הממוחשבים בספרה אחת: 1) צפוי להתאכזב. מאה המספרים הראשונים (1-100) הוקצו לדואר ישראל. עד אמצע שנות ה-70 עברו רוב המספרים האלו מן העולם, כמקובל אז עם מכירת המסחריות והמשאיות מהדואר לידיים פרטיות. רק שני פריטים שרדו את המעבר: וויליס במספר 00-026, שנעלם מאז, ודודג’ מסחרי 00-050, ששרד עד לראשית שנות ה-2000, לפחות. את המספר התל-אביבי הראשון בהקצאה הכללית, 00-101, קיבלה רכינה מתוצרת GMC משנת 1949. למעט “דואר 50”, המספר הנמוך ביותר עם רישוי בתוקף הוא ככל הנראה 00-656, טנדר דודג’ מ-1948.
דואר 10. הרכב המתועד עם המספר הנמוך ביותר מהקצאת 1958: 00-010 על פורד 1955 (ארכיון הרווארד)
מספר ממשלתי: ההקצאה רגילה, הרקע כחול. כאן שברולט 1961 (ארכיון הרווארד)
הפורד הזה השתייך לשגרירות ארה”ב. הקידומת CD לא צורפה אלא בשלב מאוחר יותר (ארכיון הרווארד)
מאחר וכמות סדרות-המשנה היתה גבוהה, ברור כי לא כולן הגיעו למיצוי באותו המועד. כך למשל בוצע שימוש במספרים חמש-ספרתיים עבור ג’יפים חדשים במחוז ירושלים עד סוף 1973, ועבור מוניות – עד לסוף שנת 1986. במרץ 1975 הוקצה המספר החמש-ספרתי החדש (להבדיל ממספרי המוניות: המכונית הוחלפה שוב ושוב, אך המספר נשאר) האחרון בהחלט לרכב חדש (להבדיל מרישוי חדש בעקבות שינוי יעוד). המספר 90-124 הותקן באוטובוס וולוו, בשימוש “חברת נצרת לתיירות”.
אחרון אחרון חביב (כמעט). 90-122 הוקצה בשנת 1975. מספרי חמש-ספרות לרכב ששינה יעודו הוקצו גם בשנות ה-80
ב-26 בספטמבר 1961 נרשמה בישראל המכונית הראשונה עם מספר שש-ספרתי, 201-000. זו היתה חיפושית ירוקה וחדשה. היא נגרעה בתחילת 1987. הפרטית השש-ספרתית המוקדמת ביותר ששרדה עברה רישוי כשבועיים אח”כ, במספר 201-339, אז כטריומף הראלד סדאן בצבע צהוב בהיר, כיום כהראלד פתוחה ואדומה.
שש-הספרות המוקדמת ביותר ששרדה. טריומף הראלד 1961
Leave a Reply