וילם ון דה פול (1895-1970) היה צלם הולנדי שהתפרסם בזכות צילומי בית המלוכה שלו. אבל באלה לא נעסוק כאן. ון דה פול שימש לאורך הקריירה הארוכה שלו גם כצלם עתונות, ובמסגרת זו שהה בישראל בשנים 1948-1949, ואח”כ למשך מספר חודשים במאי-יולי 1962. וד”פ אהב לצלם בחוצות הערים, ומה שעשוי היה להראות בשעתו כצילום סתמי כמעט של חיי היום-יום, מסתמן כעת כמאגר צילומים עצום בכמות ובאיכות, המתעד (בין השאר) את כלי-הרכב שנסעו בכבישינו. אוסף הצילומים המלא של וד”פ נתרם ב- 1986 לארכיון הלאומי של הולנד, וניתן לעיין בו בכתובת זו.
התמונות נשתמרו באיכות מעולה, ומגוון כלי הרכב המופיע בהן אינו מפסיק להפתיע. נדמה שצריך רק לבחור במה להתמקד. הבחירה בלקט זה היא בתוצרת הארץ. לפניכם, אם כן, מגדיר קיץ 1962 למכוניות, למסחריות, לטנדרים ולמשאיות מתוצרת ישראלית.
ון דה פול
וויליס
עשרות רבות של וויליס מופיעים בצילומים השונים, והנה המעניינים שבהם:
קייזר פרייזר
מרבית הקייזרים שנמכרו בישראל היו משנת הדגם בה החלה כאן ההרכבה, 1951. הנה שתי מכוניות משנת הדגם 1952 דווקא.
רנו
מכוניות ומסחריות של רנו הורכבו כאן משך פחות מארבע שנים, אבל כצפוי הפכו מהר מאוד לפופולאריות.
סטודיבייקר
לארק 1960
התמונה החיפאית הזו יחודית, ויש לכך כמה סיבות. ראשית, היא צולמה בצבע, מופע נדיר יחסית באוספו של ון דה פול. שנית, זו לארק דגם 1960: השנה בה נחתם חוזה ההרכבה בין סטודיבייקר-פקארד לקייזר-פרייזר לישראל (כשמה אז). ערכות לארק ראשונות יוצרו במאי 1960, ובסך הכל נשלחו לחיפה עד סוף הקיץ רק 180 ערכות לארק. זו כמות קטנה בהרבה בהשוואה לכל אחת מחמש השנים שבאו אחריה. מאחר ואת הלארק 1960 (ואת זו של 1959, שלא הורכבה כאן) אפיין עיצוב משלה, זו הלארק הנדירה ביותר שהורכבה כאן. לא פחות חשוב – המדובר בלארק שמונה, עם מנוע שמונה צילינדרים בנפח 4.2 ליטרים. וכאלו, מדגם 1960, היו 24 במספר. נראה כי מכסה המנוע של הלארק משמש לרישום דו”ח משטרתי, ונותר רק לתהות האם בעליה הוא הבחור בחולצה השחורה, הנשען על מכסה המנוע. לצד הלארק שני מוצרים נוספים של קייזר-פרייזר: רנו קאטר-שבו ווספה.
לארק 1961
כמקובל אז, סטודיבייקר תקצבה עדכון של הדגמים שלה אחת לשנה או שנתיים. כך כללה הלארק 1961, חודשים ספורים בלבד אחרי תחילת ההרכבה בישראל, שינויים קוסמטיים נרחבים, מערכת היגוי חדשה ושיפורים במתלים. מנוע ה- 6 עודכן אף הוא, וזכה לשם חדש: סקייבולט. ראש המנוע הוחלף וכלל (לראשונה בלארק 6!) שסתומים עיליים. זה לא היה המנוע הטוב ביותר של סטודיבייקר, והוא סבל מסדקים בין תושבות השסתומים, שלא זכו לפתרון ראוי. לארק ההשכרה הירושלמית הזו צולמה מחוץ למלון המלך דוד בירושלים ואפשר להניח ששימשה את אחד מבאי המלון. מאחוריה טרייומף הראלד 1200 דגם 1961 באפור-לבן, תל-אביבית דווקא ואחת הראשונות בישראל בגרסה זו.
הלארק המעניינת מחוץ למלון אכדיה מסתתרת מימין. נתחיל בשמאל: לארק 1962 בוהקת, מהשכרה ירושלמית, אחריה דודג’ רויאל קאסטם לאנסר V-8, דגם 1955 וככל הנראה עם מספר רישוי ארעי. מימין נחבאת לארק 1961 בצבע כהה (ירוק?) עם כרום צבוע, פגוש אחורי מסיפור אחר ופנס אחורי מרכזי גדול. למרות שמספר הרישוי מוסתר, נראה שזו לארק צבאית, אחת מארבעים הראשונות שסופקו לצה”ל באוגוסט 1961.
לארק 1962
צ’אמפ 1961-62
פיאג’ו
אוטוקרס
אוטוקרס של קיץ 1962 היתה בראשית דרכה. הסוסיתא מדגם FW2, הלא היא הקובייה המשופרת, הושקה לפני פחות משנה ומכרה כבר כמות נאה של כ- 800 יחידות. הסוסיתות הקודמות, עם מרכב שהודבק לו יחדיו על מסגרת מעץ, לא היו נפוצות במיוחד ובכל זאת ניתן לראות אותן בתמונות רבות. ארכיון התמונות מאפשר תיעוד נדיר של השינויים שבוצעו במסחריות הקטנות מאז סוף 1958.
סוסיתא 1959-61
מימין אחת הסוסיתות הראשונות בארץ, יולי 1959. השם עדיין ריג’נט 4, המנוע פורד 1172 סמ”ק. התאורה, החלונות האחוריים, מיקום הפגוש האחורי וצורתו ודוגמת הצביעה, כולם מוקדמים מאוד. משמאל לה סוסיתא סטיישן מסוף 1960, באפור-לבן. לא ניתן לראות זאת, אבל המנוע כבר היה זה של האנגליה 105E.
סוסיתא 1962
סברה ספורט
גם הסברה היתה חדשה למדי. למעשה, בסוף מאי 1962, שנה בדיוק אחרי השקתה לראשונה, היו רשומות בישראל רק זוג סברות, והיצור בקושי החל. היצוא לצפון אמריקה בוצע עד לסוף הקיץ ע”י החברה הבריטית שתכננה את הסברה ספורט: רילאיינט. באוטוקרס חשבו להשתמש (לא בפעם הראשונה ולא באחרונה) בהגרלת הועד למען החייל לקידום המכירות, הציעו את המכונית ולפני כן העמידו אותה לראווה בפתח מלון דן בתל-אביב. הסברה הזו נמסרה בסופו של דבר בחיפה.
דודג’
צ’ במבחן. הדי-400 הצבאית צולמה בדרך מבית המלאכה בו הורכבה בחיפה או אליו, כשהיא חדשה לחלוטין ועדיין בלי “כיסויים”. זו תמונה נדירה נוספת, כיוון שזו הגרסה עם תא הנהג המיובא (אחת מ- 270 מסוגה). הערכות המפורקות יובאו מארה”ב כשנתיים לפני שצמיגי המשאית זכו לגעת באספלט החיפני.
בתרגיל בנגב. וזו כבר הדודג’ עם תא הנהג הישראלי למהדרין. ערך המט”ח שנבע מההתעקשות על פיתוח ויצור מקומי לא הובהר מעולם עד תומו, אבל הנה היא – הדודג’ במדיה הצבאיים.
נהדר ! רב תודות על האלבום המשובח !
אביה.
כרגיל מעלה נשכחות ושוטף בנוסטלגיה – תודה על התמונות!
מלהיב. מצית את הדמיון. הוחזרתי לשנות ילדותי.
תודה רבה.