בנובמבר 1966 היה המשק הישראלי נתון בעיצומו של מיתון כבד. וכאילו לא היה די בכך, ריחף מעל ICM, מפעלי אופניים ישראליים בע”מ, איום החשיפה ליבוא מתחרה במוצר הדגל שלו: הטילון.
עיון בתזכיר שהוכן ע”י ראשי המפעל, כחלק במאבק להסרת איום היבוא המתחרה, פורס אחת לאחת את בעיותיו של המפעל, נכון לאותה תקופה.
ICM צמח על הקו המקשר בין האבטלה בבית שמש ובין חוסר יכולתה של החקלאות בקיבוץ צרעה לספק מקורות קיום למאתיים חברי המשק. מפעלי אופניים ישראליים בע”מ (מא”י, ובאנגלית – ICM) נוסדו בנובמבר 1957 בשותפות בין קיבוץ צרעה לקבוצת משקיעים מדרום אפריקה, בהשקעה כוללת של 1.1 מיליון ל”י. אייבי פריים, חבר צרעה ויליד דרום אפריקה, יצא להשתלמות בת שמונה חודשים בסניף הדרום-אפריקאי של ראלי, אז יצרנית האופניים הגדולה בעולם. הוא חזר עם השקעה ראשונית, ידע וזכויות ליצור מספר דגמי אופניים. הזכויות ליצורו של הטילון נרכשו ככל הנראה מעט מאוחר יותר. מניתוח של נתוני הייצור (בטבלה נפרדת) עולה כי תחילה הורכבו הטילונים מערכות (“קיטים”) מיובאות, וכי יצור המסגרת בישראל החל בשנת 1961. המנוע, תוצרת Sachs , יובא מגרמניה עד לסיום היצור.
בהתאם לתכנון המקורי היה המפעל מסוגל לייצר כ- 15,000 זוגות אופניים וכ- 2,500 טילונים לשנה, במשמרת אחת. בפועל, עד למחצית 1966 יוצרו במפעל במסוכם כ- 30 אלף זוגות אופניים ועוד 5,620 טילונים. שלא במפתיע, נשא ICM הפסדים ניכרים בשנים הראשונות לקיומו, ובסוף שנת 1964 הועבר לניהולו של איגוד התעשייה הקיבוצית. למפעל מונה מבקר חיצוני, שהמליץ על מינוי מנכ”ל חדש ועל אישורה של תכנית הבראה. ההפסד המצטבר לסוף שנת הכספים 65/66 נאמד ב- 1.55 מיליון ל”י.
עקב האכילס של הטילון
בסוף 1966 מונה כותב הדו”ח שלוש סיבות עיקריות לירידה במכירות הטילון. הראשונה היא העובדה שלא עבר עדכונים מאז השקתו בישראל, ובמילותיו של מחבר הדו”ח – “חוסר כל גיוון במוצר, אשר משנת 60 לא הוכנסו בו כל שינויים רדיקליים, להוציא טלסקופים קדמיים”. הסיבה השנייה נעוצה דווקא באיכותו של הטילון, שיצרה כמסתבר שוק יד שנייה יציב ותחרותי במחיר, שפגע בשיווקם של כלים חדשים. הסיבה האחרונה לשפל במכירות מתייחסת לעיצובו, גלגול בזכיינות של האכילס קאפרי (Achilles Capri) הגרמני מ-1955: “מבחינת הצורה ההצלחה קטנה יותר. העיצוב “נשיי” מדי ושכבה שלמה של גילאי 16-25 אינה נמשכת אליו.”
עבודות חוץ בתעשיית הרכב
מעניינת ההתייחסות לשיתוף-פעולה קיים ועתידי עם יצרני רכב אחרים בארץ: “רמתו הטכנית הגבוהה של המפעל…אפשרה הפנייתן של שתי מחלקות לציפוי חשמלי ולמתכת ולצבע, [גם] לעבודות חוץ שונות”. עבודות כאלו בוצעו בין השאר עבור אילין תעשיות. מעניינת לא פחות ההתייחסות ל”תכנית אוטוקרס-טריומף”, אגב הדיון בהתקשרויות ליצור מלא או חלקי של חלפים וחלקים. התכנית הזו, ציינו ב- ICM, טרם יצאה אל הפועל, כתוצאה “מהמצב הכללי בשוק הרכב”.
טילון חדש?
הדו”ח עוסק כצפוי גם בהמשך פיתוחו של הטילון: “יצור דגם חדש של טילון חיוני וברצוננו לקבל מלוא העזרה למימושו. בקשתנו לאפשר לנו בשלב ראשון לייבא מספר טילונים, וזאת לשם בדיקה קפדנית ביותר של מגמות השוק, בהתחייבות להתחיל ביצור עצמי מלא במידה והנסיון יצליח. בנושא זה התקשרנו כבר עם מספר פירמות רציניות באירופה וקיימת נכונות לשיתוף פעולה הכולל אספקת חלקים, לרבות השאלת מבלטים וידע, לכשנחליט על יצור עצמי.”
ב- 21 לנובמבר 1966 מתבשרת הנהלת המפעל ע”י סגן שר המסחר והתעשייה, אריה (לובה) אליאב, כי איום היבוא הוסר, לפחות לעת עתה. יצור הטילון נמשך, ללא שינויים מהותיים, עוד תריסר שנים נוספות.
Leave a Reply